עין יעקב
סנהדרין פרק ב - רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: נוֹשֵׂא הַמֶּלֶךְ אַלְמְנָתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּדָוִד, שֶׁנָּשָׂא אַלְמְנָתוֹ שֶׁל שָׁאוּל, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל ב י״ב:ח׳) "וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית אֲדֹנֶיךָ, וְאֶת נְשֵׁי אֲדֹנֶיךָ בְּחֵיקֶךָ". גְּמָרָא. גּוּפָא, אֵין מוֹשִׁיבִין מֶלֶךְ בַּסַּנְהֶדְרִין, וְלֹא מֶלֶךְ וְכֹהֵן גָּדוֹל בְּעִבּוּר שָׁנָה. מֶלֶךְ בַּסַּנְהֶדְרִין, דִּכְתִיב: (שמות כג) "וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב", לֹא תַּעֲנֶה עַל רַב. לֹא מֶלֶךְ וְכֹהֵן גָּדוֹל בְּעִבּוּר שָׁנָה. מֶלֶךְ, מִשּׁוּם אַפְסַנְיָא. כֹּהֵן גָּדוֹל, מִשּׁוּם צִנָּה. אָמַר רַב פָּפָּא: שְׁמַע מִינָהּ: שַׁתָּא, בָּתַר יַרְחָא אָזִיל. אֵינִי, וְהָא הַנָךְ שְׁלֹשָׁה רוֹעֵי בָּקָר דַּהֲווּ קַיְמֵי, וְשַׁמְעִינְהוּ רַבָּנָן דְּקָאַמְרֵי, חַד אָמַר: אִם בָּכִיר וְלָקִישׁ כַּחֲדָא יָנֵץ, דֵּין הוּא אֲדָר, וְאִם לָאו, לֵית דֵּין אֲדָר. וְחַד אָמַר: אִם תּוֹר בִּצְפַר, בִּתְלַג יָמוּת, וּבְטִיהֲרָא, בְּטוּל תְּאֵנָה יִדְמוֹךְ, יְשַׁלַח מַשְׁכֵיהּ, דֵּין הוּא אֲדָר. וְאִם לָאו, לֵית דֵּין אֲדָר. וְחַד אָמַר: אִם קִידוּם תַּקִיף לַחֲדָא יְהֵא, יִפַּח בְּלוֹעָךְ נָפִיק לְקִיבְלֵיהּ, דֵּין הוּא אֲדָר, וְאִם לָאו, לֵית־דִּין אֲדָר. וְעִבְּרוּהָ רַבָּנָן לְהַאי שַׁתָּא. וְתִסְבְּרָא, רַבָּנָן אַרַעֲיָתָא סָמוּךְ? אֶלָּא רַבָּנָן אַחוּשְׁבְּנַיְהוּ סָמוּךְ, וְרוֹעֵי בָּקָר, אִיסְתַּיוּעֵי הוּא דְּאִיסְתַּיְעָא מִלְּתַיְהוּ.
מדרש לקח טוב
פס'. ולא ירבה לו נשים. אלא שמנה עשרה. וכה״א בדוד (שמואל ב ג׳:ב׳-ג׳) ויהי בכורו אמנון לאחינועם היזרעאלית. ומשנהו כלאב לאביגיל אשת נבל הכרמלי. והשלישי אבשלום בן מעכה בת תלמי מלך גשור. והרביעי אדניה בן חגית. והחמישי שפטיה בן אביטל. והששי יתרעם לעגלה אשת דוד. זו מיכל בת שאול שהיתה חביבה עליו כעגלה וכה״א (שופטים י״ד:י״ח) לולי חרשתם בעגלתי לא מצאתם חידתי. וכתוב (שמואל ב י״ב:ח׳) ואם מעט ואוסיפה לך כהנה וכהנה. כהנה תריסר וכהנה תמניסר. ולא יסור לבבו. א״ר יצחק מפני מה לא נתגלו טעמי תורה ששנים נתגלה טעמן ונכשל בהם גדול העולם. משה אמר ולא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם מצרימה. אמר שלמה אני ארבה ולא אשיב וכתיב (מ״א ד) ויהי לשלמה ארבעים אלף [ארות] סוסים. וכתיב (שם י) ותעל ותצא מרכבה ממצרים וגו'. משה אמר ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו. אמר שלמה אני ארבה ולא אסור וכתיב (שם יא) @?![א]@?? ויהי לשלמה שש מאות נשים מלכות וארבע מאות פילגשים, וכתיב (שם) ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו, וכסף וזהב לא ירבה לו מאד. אלא כדי ליתן לאכסניא. כתוב אחד אומר (דברי הימים ב ט׳:כ׳) אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה וכתוב אחד אומר (מלכים א י׳:כ״א) ויתן שלמה את הכסף בירושלים כאבנים. לא קשיא כאן קודם שנשא שלמה את בת פרעה כאן לאחר שנשאה: